הַסִּיפּוּר שֶּׁלָּנוּ

כל מי שנדבק באהבה ליין יודע שמדובר ב״חיידק״ מהסוג הטוב.

לפעמים היין הופך חלק מהמשפחה, או תופס מקום מרכזי במפגשי חברים, בטיולים ובחופשות. ה״חולים הקשים״ מתנסים בייצור עצמי ומגישים את היין שלהם בגאווה אופיינית כמי שהלך עם הענבים את כל הדרך עד לבקבוק. אנשים רבים אוהבים יין, אך מעטים ישנו את מסלול חייהם ויקימו יקב.

 

מאחורי היקב ממנו מגיע הבקבוק שלפניכם עומדים שלושה קיבוצניקים חברי ילדות: ירדן טנן, אלמוג אמיר ואלירן לוי. השלושה גדלו יחד בקיבוץ שדות ים, על שפת הים שמדרום לקיסריה. הכל התחיל אי שם ב 2010, אלון דומבוייה, חבר קרוב של השלושה, עבד סביב 2010 כעוזר ליינן ארקדי פפיקיאן ביקב אמפורה שבכרם מהר״ל. כשאלון נזקק לידיים נוספות בעבודות היקב, הוא נידב את חבריו לבוא לעזרה, ו.... ניחשתם נכון, הם התאהבו. כיום אלון עובד כיינן ראשי ביקב "יאלומבה", יקב אוסטרלי היסטורי ונחשב. בהמשך הדרך,   ירדן חשב ללמוד ייננות, אבל החיים הובילו אותו בין תפקידים שונים באבן קיסר ומאמן שייט.  תמיד בשיחות של החבורה חזרה ועלתה האפשרות שיקימו יקב בקיבוץ. לפעמים כבדיחה, לפעמים כחלום רחוק. ואלון תמיד היה מחזק ואומר ״נו כבר, תקימו יקב! חייבים יקב בשדות ים. אני אייעץ לכם מרחוק״. פעם אחר פעם החברים נפנפו את דבריו מעליהם, הרעיון לא התאים למציאות החיים של אף אחד מהם. עד שהגיעה הקורונה. כמו רבים מאיתנו, גם לשלושת החברים הללו הקורונה שינתה את החיים וגרמה להם להבין שזה הזמן - או לעולם לא. 

הכורם אלי אזולאי מיקב אלונה (ממנו קנו טונה ענבי סירה) הסביר להם על הדרך איזה חומרים כדאי לקנות ואת שלבי העבודה הבסיסיים. אלון תמך מרחוק כפי שהבטיח ולשתי החביות הראשונות נמצא מקום במשרד קטן וממוזג שבדיוק היה פנוי בקיבוץ. כשירדן יצא מהבית על מנת לעקוב אחר תהליכי היין הראשון הוא אמר לאשתו ״אני הולך ליקב״ והיא ענתה ״איזה יקב, משרד עם שתי חביות״. תשובתו של ירדן הייתה ״גם ג׳ף בזוס התחיל בגאראז'׳״. התוצאה הנהדרת הפתיעה את כולם, ובשנה לאחר מכן נוספו כ- 1,000 בקבוקי קריניאן (שאף הוא היה מצוין) ירדן הבין שמה שהוא רוצה זה להכין יין.

 

חלוקת העבודה בין החברים הלכה ונעשתה ברורה. בבציר - שלושתם עובדים יחד. בשאר הזמן ירדן בתקשורת מול הכורמים ועוסק בייצור היין. אלמוג מטפל במכירות, באירועים ובשיווק. אלירן - על הלוגיסטיקה, תחזוקה ובקבוק היין + הדבקת תוויות. אלון מסייע ומייעץ מרחוק, בין היתר בהבנת המגמות העדכניות של עולם היין. מההתחלה קבעו החברים שהחזון היינני של היקב יהיה להפיק יין ים-תיכוני קליל ומזמין אשר יתאים לאקלים הישראלי ולקולינריה המתהווה אצלינו. ב 2022 פנה ירדן ללימודים גבוהים בתל-חי "מקצועות הכרם והיין" על מנת לפתח טעם אישי בתחום, להבין יותר לעומק תהליכים שונים ובעצם להתמקצע בתחום שהולך ותופס אותו מיום ליום. במקביל,  העבודה עם הכורמים הקבועים דאז, ברק דהן מסומק ואבי שמיר מקדמת צבי, נוסכת בו ביטחון ומאפשרת לו להתחיל לגבש תחושת זהות. אחת ממסעות היין היתה לאלזס, שם קיבל השראה עבור הפינו גרי והחליט לנסות אותו גם בהשריה על הקליפות - טכניקה המכונה לעיתים ״יין כתום״. ביין האדום למשל, הוא שם בפרונט את הפרי עצמו מבלי להעמיס מיצוי כבד של קליפות או עץ חדש. באופן כללי זהו יין שקל לשתות, שניתן להגיש קריר/קר ושנעשה במעט התערבות ייננית. 

ב 2022 עלו החברים משדות ים שלב עם כ 4,500 בקבוקים של רוזה ולבן, מה שחייב הגדלה של יכולת הקירור.

ב 2023 עלו כבר ל-7,500 בקבוקים.

כיום, בסוף שנת 2024 פתחו השלושה את מרכז המבקרים  "הנוקטה" במכבסה הישנה של הקיבוץ כשאלון הגיע הישר מאוסטרליה כאורח כבוד.

​

הרעיון שלהם הוא יקב שבמקום נוף כרמים - אנחנו מציעים  רגליים בחול, נוף של שמיים כחולים וים אינסופי. מה יכול להיות יותר טוב?

 

​